בהכשרתי אני דיאטנית קלינית. עבדתי בתחום במשך 7 שנים. במקביל לעבודתי כדיאטנית קלינית התחלתי לעסוק בתחום המחקר בשילוב עם עבודה כדיאטנית.

ככל שחלף הזמן הרגשתי שאני רוצה שינוי. ההזדמנות נקרתה בדרכי לאחר חופשת לידה. נכנסתי לתחום הניסויים הקליניים במסגרת בית החולים, לתפקיד שכלל גם תיאום מחקר וגם ניטור ניסויים קליניים מרחוק.

מה משך אותי?

האפשרות להישאר בסביבה הקלינית (רפואית) בבית החולים ועם זאת להכיר תחום עבודה אחר לגמרי. תפקיד שמאפשר לקחת חלק בשיפור רווחת החולים בעולמות הרפואה השונים ולראות תוצרים ממשיים בידיים – הקמה, ליווי וסגירה של ניסוי קליני.

בין אם מדובר בניסויים קליניים הנוגעים לשיפור איכות חיי החולים במחלות, או במציאת תרופות חדשות לריפוי מחלות שונות.

משיכה נוספת שלי לתחום היו ללא ספק אפשרויות התעסוקה והצמיחה המרובות – תנאי העסקה משופרים, תחושת המשמעות והסיפוק, והיכולת לקחת חלק בהגנה על טובת החולה יחד עם הקידמה אליה צועדים עולמות הרפואה, הפארמה והטכנולוגיה.

הלבטים – ובואו נדבר עליהם בכנות

כמובן ששינוי מביא עמו גם לבטים.

בתור דיאטנית יכולתי לבחור לעצמי שעות של מרפאות או אחוזי משרה משתנים. דבר שהקל עלי מבחינת איזון בין הבית לעבודה. לשמחתי, גיליתי שגם בתפקיד החדש, ובעיקר בתפקיד תיאום המחקר, ישנה גמישות רבה מבחינת אחוזי משרה.

כשהסתכלתי קדימה דמיינתי את תפקידי העתיד – רגולציה, CTA, CRA וכן הלאה. אז לא ידעתי את מה שכולנו חווים היום: השינוי בעקבות מגפת הקורונה – עבודה מהבית ברוב התפקידים בתחום.

נושאים נוספים שחששתי לגביהם: האם יהיה לי עניין בתפקיד החדש? האם יהיה לי קשר עם מטופלים – קשר שהיה לי בתפקידי כדיאטנית והיה חשוב לי לשמור?

עם הזמן גיליתי שגם כמתאמת מחקר ישנה עבודה משמעותית ומלאת אחריות הנוגעת לשמירה על טובת המטופלים.

ומה לגבי הניירת הרבה?

שלל טפסים שצריך למלא ולנהל בתפקיד החדש? כן, הטפסים הם חלק לא קטן מהתפקיד. אבל כשרואים את המטרה הניצבת אל מול העיניים מבינים מדוע הטפסים כה חשובים – ואז גם הם מקבלים משמעות.

היום, בתור CRA

אני יודעת לומר שאני שלמה לחלוטין עם השינוי שעשיתי.

הלמידה היא מתמדת, המחקרים המשתנים מעולמות הרפואה השונים מאפשרים לי גיוון והתפתחות מתמדת, יחד עם עבודה מול גורמים מרובים בארץ ובעולם. הנוכחות הנשית החזקה בתחום מאפשרת לי למצוא אוזן קשבת ואת איזון הבית-עבודה שמתאים לי. יחד עם האחריות ההולכת וגדלה בתפקיד, היומיום מאפשר לי סיפוק שרק הולך וגובר.